במי הים עמדו נשים מקומיות לבושות בעלי בננה. הן טפחו בידיהן על פני המים והפיקו צלילים שבקעו כמו ממעמקי הים. תזמורת כזאת עוד לא שמעתם...

הריקוד של אנשי Kwaio החיים בהרים שבמרכז האי מבוצע בעירום כמעט מלא. רק מי מאתנו שהיו מוכנים להשיל מעליהם את בגדיהם ואת המעצורים הורשו להצטרף

כשראיתי את האי מהספינה לא יכולתי שלא לחשוב על סצנת הסיום באחד מסרטי ג'יימס בונד, כשהוא והחתיכה התורנית שלו אי שם על רקע אי טרופי לא ידוע...

אנשי הבוץ התקרבו אלינו, כל אחד במסכת חומר שונה על פניו, על פי דמותו של אחד מאבותיו הקדמונים. הם התגנבו בלאט ואז התקיפו אותנו בחיצים וקשתות.

בגיל 71, אחרי שהיית כמעט בכל מדינות העולם, היית אומר שמסעותיך שינו אותך בצורה כלשהי? קשה לדעת מה הייתי יכול להיות אחרת...

מהעיר סמרקנד לסלאר בבוליביה, מקיר התוכים בפרו לעיר האבודה בקולומביה, מהמוזיאון הלאומי בקהיר לממותות בטאימיר...11 מקומות שהחסירו לי פעימה

בשעה ששטנו בשרשרת האיים הקוריליים שבמזרח הרחוק של רוסיה, נראה לפתע במשקפת סנפיר גדול ושחור. הסנפיר התקרב, ואז הצטרף עוד סנפיר ועוד אחד...

המשלחת מעולם לא הגיעה לאנטארקטיקה, אבל סיפור הישרדותה האפי כנגד כל הסיכויים הפך סמל לעמידות, לנחישות ומעל לכל למנהיגות. שקלטון, אנדיורנס

בשעת בוקר מוקדמת עלינו על רכבת לנסיעה סביב הקצה הדרומי של ימת בייקל, במסע מנטלי לעולם שהכרנו מהסיפורים ולא באמת הכרנו