הכול התחיל כשבפברואר האחרון קיבלתי מהבנים שלי מתנה לא שגרתית ליומולדת 74: 23andMe. ממבט ראשון המתנה נראתה כמו ערכה לבדיקת הריון, ממבט שני...

מלמעלה קורסיקה נראתה כה הררית ומחורצת, שלרגע היה נדמה שלמטוס לא יהיה איפה לנחות. היוונים הקדמונים קראו לאי הזה Kalliste, שפירושו היפה מכולם.

על פי אגדה אורבנית אורות הצפון הם סגולה לחיי מין סוערים בלילה שבו הופיעו. היינו שם שלושה - בעלי, אנוכי וחברה שלנו. נראה שהחמצנו הזדמנות פז.

נכנסתי לבריכות הטבעיות שיצרו צוקי הלבה המשוננים בחופי האי, ושחיתי בין חודי בזלת עליהם מתנפצים גלי האוקיינוס. הרגשתי כמו גיבורה בסרט פעולה

סביבנו צפו גושי קרח בצבע כחול דמיוני, מעוטרים בפסים חומים של אדמה. לרגע דמיינתי שאנחנו בקריפטון, הכוכב שממנו הגיע סופרמן להציל את כדור הארץ

המחנה שלנו מוקם ממש לא רחוק מנקודת המפגש בין גיאורגיה, דגסטן, צ'צ'ניה, דרום אוסטיה ורוסיה. הרגשתי כמעט כמו עיתונאית של אזורי עימות...

הלב שלי החסיר פעימה. סיפרתי לשומר בדלפק שבאתי לחפש את שמו של אבי ברשומות. עלינו לקומה השלישית והשומר הוביל אותנו במסדרונות ארוכים, שלא נתעה.

עזבו אותי משרשראות זהב וטבעות יהלומים, אבל אין כמעט מקום בעולם שבו טיילתי וחזרתי משם בלי עגילים. כי בשבילי עגילים זה עניין של גיאוגרפיה.

בגיל 71, אחרי שהיית כמעט בכל מדינות העולם, היית אומר שמסעותיך שינו אותך בצורה כלשהי? קשה לדעת מה הייתי יכול להיות אחרת...

למה? שאלו בעליונות בריטית משועשעת חברינו האנגלים כשסיפרנו שאנחנו נוסעים לוולס. אז מדוע יורש העצר של הממלכה האנגלית נקרא The Prince of Wales?