​​זה התחיל כבר בטיסה לסלבדור דה באהייה שבצפון ברזיל, לשם הגענו בערב הראשון של הקרנבל. הקברניט לא שכח לאחל לנוסעים שיהיה להם קרנבל נהדר, ומכאן ואילך העניינים יצאו מכלל שליטה. כך מצאנו את עצמנו בליבו של הקרנבל הכי עממי, מלהיב, אלים וסוחף מכולם, בחוויה של שכרון חושים ושמחה שלוחת רסן.

 

בטיול השטח במונגוליה, המדינה האחרונה בעולם שתושביה נוודים באופן רשמי, הכתה בי עוצמת המרחבים וההכרה שאני יכולה להסתדר לבד בתנאי שטח.

 

בטרק Around Annapurna בנפאל התמודדתי עם גובה של אלפי מטרים בנוף הכי עוצמתי שיש, ובמסע במדבר המערבי במצרים הרגשתי שלפעמים לא צריך הרבה כדי להיות מאושרת.

​

האם כל טיול מחולל שינוי? לפי מה אנחנו בוחרים את היעד הבא? ומדוע טיולים הם מתכון לשימור החיוניות והנעורים.