כשחושבים על סיביר עולות מיד בדמיון ערבות טונדרה קפואות, זאבים מייללים וגולאגים. סיביר, כפי שנצרבה בתודעה שלנו והותירה גם צלקת בהיסטוריה הרוסית, היא ארץ גזירה, מקום שממנו לא חזרו.

 

אבל חבל הארץ הענקי הזה אינו עשוי מקשה אחת. שטנו בספינות תותחים (שעברו הסבה) על אגם בייקל, שעמי סיביר הקדומים קידשו מקדמת דנא, צללנו ליערות טייגה אפלוליים ועצי לבנה בהירי גזע, גבוהים וזקופים כמו הנערות הרוסיות היפהפיות, נחשפנו לרנסנס של פולחנים דתיים, מפראבוסלאבי ועד בודהיסטי, גילינו בית קברות יהודי, התארחנו בבתי איכרים והתרחצנו בבאנייה.

 

יותר מכל זה היה מסע מנטלי למקום שהכרנו מהסיפורים, ולא באמת הכרנו.