"ארצי ועמי אני שלכם, וחלומותיי שלכם". כך כתב בצניעות הסופר אלחנן לייב לוינסקי, על ספרו 'מסע לא"י בשנת ת"ת האלף השישי' (2040)'. "סיפורי לא ארוך ולא חדש, ואיננו יוצא מגדר המציאות והאפשרות". לוינסקי, ציוני אדוק שעל שמו נקרא רחוב לוינסקי המיתולוגי בתל אביב, חיבר בשנת 1892 את הרומן הבדיוני הראשון בעברית מודרנית, בו הוא מתאר מסע עתידי בשנת 2040 לארץ ישראל. הוא אף הקדים בעשור את אלטנוילנד, ספרו המיתולוגי של בנימין זאב הרצל, אך נהנה מהרבה פחות יחסי ציבור.
זה היה חיבור על חברה אוטופית טכנולוגית ברוח חזונם של אנשי תנועת חובבי ציון ושל אחד העם. החברה הישראלית העתידית המתוארת בספר היא סוציאליסטית, מוסרית ורודפת שלום. ואני...קטונתי מאחרוני הסופרים, אך את ליבי כבשו רחוב לוינסקי וסביבתו, עד כדי מנהג חדש שלי לבקר שם כמעט מדי יום שישי.
כך נחשפתי למעדניית לופו שבה עובדים כתף אל שכם אב ובנו, אבי ורועי. הם ממשיכים את מורשתו של ראובן לופו, המייסד, שכבר בשנות ה-50 כבש דגים במו ידיו בחצר ביתו בפתח תקווה. המעדנייה, השוכנת בסמטה קטנה בסמוך לרחוב לוינסקי נוסדה בשנת 1976. למרות גודלה הקטן, לופו מפתיעה עם מקררים המלאים בכל טוב - דגים מלוחים ומעושנים, סלטים בהכנה ביתית וגם גבינות בוטיק.
"מה בשבילך?" שאל רועי בנימוס. "סלמון מגולגל, פרוסות הרינג ופרוסות מטיאס" עניתי בבורותי "מטיאס והרינג זה אותו דבר!" חייך רועי. "אז מטיאס/הרינג ומקרל מעושן", חייכתי.
צוּיקָה ודג מלוח משמחים לבב אנוש
אגב, השם מטיאס הוא שיבוש לשם המקורי בהולנדית maagdenharing , שפירושו דג בתולים, הרינג צעיר ללא אברי רבייה מפותחים. את ההרינג הצעיר, שגופו עשיר בשומן, דגים בים הצפוני בתחילת הקיץ. התבוננתי בחיתוך המקצועי, ותוך כדי שלפתי מהמקרר הצדדי קופסאות חזרת סגולה, איקרה לבנה, זיתים שחורים וכבד קצוץ. בקשתי מרועי לשמור את הכול בקירור כדי שאוכל להמשיך לתור את שוק לוינסקי עם עגלת הקניות החדשה שלי.
הימאים היהודים בהולנד של ימי הביניים נהגו לכבוש דגי הרינג בתמיסת מלח מרוכזת, ובכך הנחילו מנהג שהשתרש בקרב יהודי אשכנז. "בלי דג מלוח לא היה יום שישי" מספר אבי האהוב שזה מכבר מלאו לו 88. "צוּיקָה (משקה אלכוהולי רומני מסורתי המופק מתסיסה כוהלית של שזיפים) ומטיאס היו האַפֵּרִיטִיף שלנו בארוחת השבת".
בקרב יהודי מזרח אירופה ההרינג היה מעין שם נרדף לדגים המלוחים. כפי שגרסו אבותינו, דוברי היידיש: "בּמקום שאין איש, איז אַ הערינג אויך אַ פֿיש (במקום שאין איש, גם דג מלוח ייחשב דג)". כי זאת לדעת, ההרינג היה תמיד בתחתית סולם הדגים. רק מי שלא יכלו להרשות לעצמם דג לשבת אכלו אותו. מאז, הרינגים רבים שחו בים.
מי יודע? אולי עד שנת 2040 תיכון פה חברה ישראלית החיה בשלום - מבית ומחוץ. בינתיים, איך מפנקים אבא ממוצא רומני? קודם כל הולכים לשוטט בלווינסקי, ואחר כך מוציאים מהמסתור (שאמא לא תראה) צויקה, וויסקי או ברנדי. אבי התענג והתמוגג מכל הטוב שהונח על השולחן "טוב שיש לכם איפה להשיג דגים מלוחים איכותיים" אמר. אכן, דג מלוח, איקרה וסלט חצילים על האש, משמחים לבב אנוש.
לופו. מעדנייה ששווה להגיע אליה. רחוב מרחביה 6, שוק לוינסקי, תל אביב.
גליה, כתבת נהדר! תודה ששיתפת את מסעי ללוינסקי בבלוג (:)