איסלנד בחורף, חוויה ממשחקי הכס

האבנים מדברות

איסלנד קיבלה את פנינו קרה ומושלגת. יצאנו מריקיאוויק מזרחה כדי לצפות על הר הגעש הֶקְלָה (Hekla) שבפסגתו שוכן שער השאול. במשך דורות האמינו תושבי איסלנד שבפסגת ההר החרוטי הזה, אחד מהפעילים שבאי, נמצא פתח הגיהינום. עד שב- 1715 טיפסו כמה איסלנדים אמיצים על ההר וחזרו כשבפיהם הבשורה כי לא מצאו בו כל זכר לשאול. אבל הקלה המשיך להשתולל, וההתפרצות העזה האחרונה אירעה בפברואר 2000. האפר הוולקני שהיתמר לגובה של עשרה קילומטר נישא על ידי רוחות חזקות שנשבו למרחק של 300 קילומטר. 11 ימים בער ההר עד שנרגע.

מבחינה גאולוגית האי הקטן הזה נחשב למקום הכי סוער על הכדור - סַפָק לבה שאין שני לו, שופע קיטור וגייזרים, מדבריות וולקניים וקרחוני ענק, נהרות שוצפים ומפלים אדירים. אבל הוא גם אחד המקומות הבטוחים שיש, ידידותי, בתולי ויפהפה. לא פלא שכאן, באי השוכן בגבול שבין הלוח הטקטוני הצפון אמריקאי והלוח הטקטוני האירו-אסיאתי, החלה ההרפתקה המופלאה של פרופסור אוטו לידנברוק ואחיינו, בספרו הבלתי נשכח של ז'ול ורן "מסע אל בטן האדמה".

אבל כדי להחסיר פעימה באיסלנד לא חייבים לחדור לתוך לוע של הר געש. מספיק להגיע סתם כך בחודש מרץ כפי שאנחנו עשינו, כדי לטעום את עצמתו של הטבע ולראות איך הוא משנה את מצב רוחו בקפריזיות. "עשו כמו האיסלנדים וצאו להרפתקה של חורף", יעץ לנו ארני גונרסון מחברת Extreme Iceland. וזה מה שעשינו. טיפסנו לסופר ג'יפ של ארני (סופר ג'יפ על אמת, עם צמיגים בגובה של 26 אינצ', לא כזה שנוהגים בו לסופר) ויצאנו אל עמק Landmannalaugar שבאזור ההררי בפנים האי. (טיפ: אל תנסו לבטא שמות איסלנדיים...)

בדרך עצרנו במפל הזהוב (Gullfoss), מהמרהיבים במפליה של איסלנד (בתמונה הפותחת). הוא נופל בכוח מסחרר משתי מדרגות שגובהן המשותף 32 מטר, בלב הנהר הקרחוני Hvita. מראה המפל בחורף כשהוא צונח בין גושי שלג וקרח, הוא פנטסטי. אחד מהסיפורים שנקשרו במפל הוא זה של סיגרידור (Sigríður Tómasdóttir), שנולדה ב-1874 בחווה שבשטח המפלים והיא ואחיותיה נהגו להדריך כאן מבקרים. כאשר בתחילת המאה ה-19 תעשיינים אנגלים גילו עניין ברכישת המפלים לשם הפקת אנרגיה חשמלית, תשובתו של אביה הייתה "אינני מוכר את ידידיי".

התעשיינים האנגלים גייסו אמנם לעניין את בנקאי איסלנד ועשיריה, אבל אז סיגרידור יצאה למאבק. היא צעדה לרייקיאוויק כ-120 קילומטרים ברגל ואיימה להשליך את עצמה מראש המפל. מאבקה של העלמה שהסתיים בניצחון, הפך כבר מזמן לאייקון איסלנדי, ועורך דינה Sveinn Björnsson, היה לימים לנשיאה הראשון של המדינה. Gullfoss הוא כיום אחת מאטרקציות התיירות המפורסמות של איסלנד, וגם במרץ פגשנו כאן לא מעט תיירים, רובם סינים.

לחבק את הבדידות

המשכנו לנסוע מזרחה על דרכים מכוסות שלג. זה היה כמו לשייט בים של צמר גפן. כשהגענו לעמק Landmannalaugar השתכנו בבקתת עץ בקצה שדה לבה שנוצר בהתפרצות געשית סביב 1477. הבקתה שוכנת בקצהו הצפוני של טרק Laugavegur, אחד משבילי הטיולים האהובים על האיסלנדים. את הטרק נהוג לעשות בחודשי הקיץ. אורכו 55 קילומטר והוא עובר בנופים מגוונים ומסתיים בעמק Thorsmork הקרחוני.

כמו בקתות עץ אחרות באזור גם הבקתה שלנו הייתה שייכת בעבר לאיכרים ולמגדלי צאן. כיום היא משמשת בעיקר לאירוח מטיילים ומופעלת על ידי ארגון התיירות של איסלנד (Iceland Touring Association).בקיץ ניתן להלין בה כ-80 מטיילים בתנאי דורמיטורי, עם שירותים ומקלחות בבקתה נפרדת. אנחנו היינו חמישה בלבד: ארבעה מטיילים וארני, ושממה לבנה בלתי מופרעת סביב. במרחק של כשישים מטר יש בריכה גיאותרמית טבעית וענקית, מעלה אדים ומוקפת הרים לבנים משוננים.

בוססנו אליה בשלג מצוידים במגבות ובפחיות בירה צוננות, פשטנו את כל השכבות ובתוך שנייה גלשנו בבגדי ים למים החמימים. הרגשתי כמו בחוויה חוץ גופית. יצאנו בחזרה אל הכפור רק כשהחשיך בחוץ.

בלילה הטמפרטורה ירדה למינוס 7. ישבנו בבקתה המוסקת באנרגיה גיאותרמית, חיממנו את התבשילים המצוינים שאימא של ארני שלחה אתו, התנפלנו על שוק הטלה העסיסית שהוא צלה על האש, הכנו סלט גדול, שתינו בירה והקשבנו לסיפורים. האיסלנדים הם מספרי סיפורים מוכשרים ובעלי הומור מיוחד. למשל, מה אתה עושה כשאתה תועה ביער איסלנדי? פשוט נעמד... שהרי איסלנד היא כמעט נטולת יערות כיום.

בחוץ נשבה רוח. אלפי כוכבים נדלקו. יצאנו החוצה לקור וחיכינו בבהונות קפואים לאורות הצפון. ואז הם הופיעו. ירקרקים ואדמדמים, מתוקים וחמקמקים כמו חלום של ילד. בתרבות האיסלנדית האורות הם אלפים (elf, שדון) שרוקדים בשמיים. "לחכות לאורות הצפון זה כמו ללכת לבר ולהתחיל עם בחורה", אמר ארני. "לפעמים זה מצליח". רק הקור הנושך הצליח להבריח אותנו חזרה לבקתה.

הבוקר התחיל בשמש יפהפייה. בוססנו בשלג אל הר הגעש Brennisteinsalda (שפירושו גל גופרית). סלעים כתומים-ירקרקים להטו בפסגה. כדורי השלג שהשלכנו אל הקיטור שעלה בין סדקיהם התפצפצו בתוך שניות. לפתע מזג האוויר השתנה. רוח ופתיתי שלג החלו לדקור בפנים. "אני בודק אמנם את תחזיות מזג האוויר, אבל אף אחד באיסלנד לא באמת מאמין להן", חייך ארני. "קשה לתת תחזית בתנאים ההפכפכים האלה". ירדנו בחזרה לבקתה ולמרות השלג והרוח עלינו על אופנועי שלג, משתעשעים כשעתיים בלבן מסביב. נזכרתי במה ששמעתי פעם מידידי הספרדי רפאל, שנוסע לאיסלנד מדי שנה בחורף. "אנשים שחיים באירופה אף פעם לא מרגישים לבדם באמת", אמר. "לכן אני בא לאיסלנד בחורף. לחבק את הבדידות".

למחרת בדרך חזרה, המרחב האינסופי של השלג היה כל כך מפתה, שלא יכולתי להתאפק. ביקשתי מארני שיעצור רגע, ירדתי מהרכב והתחלתי לרקוד:

האם אתה אוהב את ביורק?

אל מפל Seljalandsfoss האלגנטי שצונח ברסס מרהיב מגובה של 28 קומות נסענו עם כריסטיאן. שאלתי אותו אם הוא אוהב את ביורק. "היא עשתה קצת עבודה כשהייתה צעירה פאנקית ויצירתית", אמר בנון שלנטיות, "אבל אני אוהב דווקא את הרה ביורק (Hera Björk), זמרת נהדרת".

סוסים איסלנדיים עמדו בשקט בשדות המכוסים שלג, נמוכים, טובי מזג וחמודים להפליא. הם משמשים לרכיבה, לכינוס עדרי הכבשים ובעיקר לבשר. סגנון דהירתם מיוחד וחלק כל כך, שאפשר לשתות תוך כדי רכיבה קפה או בירה מבלי שתישפך טיפה. "אם את רוצה להעליב איסלנדי, תגידי על הסוס שלו שהוא פוני", צחק כריסטיאן.

קרני השמש יצרו קשת במפל. למרות הרסס והבוץ החלקלק לא ויתרנו על הצצה אל "מאחורי הקלעים" של המפל, מהבודדים שניתן להקיפו סביב. אלבטרוסים מסוג ייחודי עופפו גבוה בצוקים. המשכנו לעמק Thorsmork הרחב, התחום משני צדיו בקרחונים וקרוי על שמו של Thor, אל הרעם הוויקינגי. חזרנו לריקיאוויק במסלול "טבעת הזהב" (Golden Circle) המפורסם. אחד מאתרי החובה במסלול הוא הפרלמנט העתיק של איסלנד, ה-Þingvellir (בתעתיק אנגלי Thingvellir, ובתרגום מילולי מישורי הפרלמנט). האתר הוא פארק לאומי מעורר השראה של נוף והיסטוריה והוא רכושו הנצחי על פי חוק של העם האיסלנדי.

כאן ייסדו הוויקינגים סביב 930 לספירה את ה- Althing, האסיפה הכללית של איסלנד, שהמשיכה להתכנס פה עד שעברה לריקיאויק ב-1798. גם אתר הגייזרים הוא נקודת חובה על טבעת הזהב. יש שדות גייזרים מרשימים ממנו, אבל לו שמורה זכות ראשונים: זהו הגייזר הראשון שתואר בכתובים ושהאירופים הכירו, ומקורה של המילה geyser הוא בכלל במילה האיסלנדית Geysir, שפירושה מעין חם מתפרץ.

חלפנו ליד גבעה שעליה ניצבת כנסיית האלפים. "רבים מאתנו מאמינים בשדונים הקטנים והחמודים האלה שגודלם כשני שליש מגודל אדם והם בלונדינים ולובשים בגדי סטן", אמר כריסטיאן. "אם ילד אצלנו משחק עם מישהו בלתי נראה זה בסדר כי הוא משחק עם אלף. ומי שיש לו לב טהור – ואלה הם כידוע ילדים - יכול לשוחח עם אלפים". כמה חבל שאצלנו בארץ אין אלפים, חשבתי.

הכחול הגדול

לגונת הקרחונים Jokulsarlon שבדרום מזרח איסלנד גם היא אטרקציה תיירותית, אבל שום דבר לא הכין אותנו לביקור במערת הקרח שאליה הגענו כשעתיים אחרי. זה היה כמו להיכנס לארץ פלאות בתוככי קרחון. קרני האור שחדרו בעד שכבות הקרח יצרו חלום בטורקיז. למה זה כל כך כחול? בערך מאותה הסיבה שהים והשמיים נראים לנו כחולים, אם כי קצת יותר מורכב: ככל שהקרחון דחוס יותר (עניין של זמן) הוא בולע את כל הצבעים הנראים, ורק הצבע הכחול נשאר. איזה שיעור חלומי באופטיקה.

יצאנו באי חשק ממערת הקסמים. טיפות מים נטפו מתקרת התכלת. מתחילת אפריל כבר אי אפשר יהיה להיכנס אליה מהטעם הפשוט שבקיץ היא נמסה. במקום שבו ניצבנו, בחודשי הקיץ כבר יזרום נהר, ובחורף הבא מומחי הקרחונים יחפשו מערות אחרות בסביבה.

הוק (הוקוש בחיבה) מדריך טיול הקרחונים שלנו, הוא מ-Akurere שבצפון איסלנד, העיר השנייה בגודלה באי, 18 אלף תושבים כולה. הוא לומד גיאולוגיה בריקיאוויק ויחזור הביתה עם סיום לימודיו. ריקיאוויק על כ-200 אלף תושביה, רועשת וצפופה לו מדי. הזמנתי אותו לתל אביב...

המשכנו להליכה מאובזרת על קרחון בשמורת Skaftafell. מעל הקרחון מתרומם הר עם פסגה מחודדת עליה מתגוררת נסיכה טרולית. בהר בעל שתי הפסגות המחודדות שממול מתגוררים שני טרולים אחים, שאחד מהם מאוהב בנסיכה. בכל לילה כאשר הוא מנסה להתגנב אל אהובתו אחיו ממטיר עליו סלעים ענקיים. זהו ההסבר המדעי לכך שההר זרוע סלעים. גם ג'קי צ'אן בכבודו ובעצמו טייל על הקרחון הזה לצורך צילומי הסרט Interstellar Batman begins.

משמורת Skaftafell הדרך כבר לא ארוכה לחוף Reynisfjara שבדרום העמוק של איסלנד. כאן האוקיינוס האטלנטי הוא המלך. הוא השתרע לפנינו, מתקיף בגלי ענק את חוף הלבה הקודר והשחור, המנוקד בקרחונים שקופים דמויי יהלום. הזהירו אותנו בכל לשון של אזהרה לעולם לא להפנות את הגב אל האוקיינוס. מספיק גל אחד כדי לגמור חשבון עם הלא זהירים.

רוח עוועים נשבה בעמודי הבזלת המשושים שעל החוף ובעמודים המזדקרים מתוך הגלים כמו תפאורה לסרט. לילה אחד כמה טרולים יצאו לדוג בים. הדיג היה כה מוצלח עד שהם שכחו את עצמם, והשמש יצאה והפכה אותם לסלעים. איסלנד היא ארץ האגדות.

אי אפשר היה לחשוב על סיום יותר הולם לטיול מלינה בחוות Hali השוכנת במחוז Suðursveit בדרום הכפרי של האי. פה נולד וחי Thórbergur Thórdarson, אחד מסופריה המפורסמים של איסלנד. ספרו The Stones Speak (האבנים מדברות) המתאר את החיים כאן בסוף המאה ה-19, מספק הצצה ספרותית מרתקת להוויה המקומית. בעלי הבית מגדלים טלאים ודגים ומעסיקים שף יצירתי במיוחד. בערב אכלנו ארוחה משובחת מול גבעה משוננת בשחור-לבן והר שנראה כמו חומת קרח. הרגשתי כמו גיבורה במשמר הלילה של משחקי הכס.