בנחלי ברק וורדית בנגב

ראיתי ציפור רבת יופי

סלעית לבנת כנף, מהיפות בציפורי השיר של המדבר, עמדה על סלע כמעט במרחק נגיעה מאיתנו וזקפה זנב בגנדרנות. היה בוקר קר של סוף הסתיו בערבה, סביבנו נוף מדברי קלאסי - עצי שיטה, שיחי רותם מדברי ומלחית מסורגת מנוקדת בעפצים צמריים לבנים שנראים כמו צמר גפן. רכפתן מדברי צבע את השטח בעליו הירוקים-בשרניים, בגבעוליו הישרים והזקופים ובפריחה דמוית כדורונים צהובים-לבנבנים. יש הרואים בפריחה הזאת את המן שבני ישראל אכלו במדבר. מן או לא - שורה שלמה של בעלי חיים ניזונה מפירות הרכפתן, מציפורים וחרקים ועד מכרסמים.

השמש חיממה את הגבעות והאירה אותן בזריחה לבנה. הגענו לחניון נחל ברק והתחלנו להתארגן להליכה במסלול האתגרי של קניון הנחל, בעוד השמש והעננים משחקים באור וצל על הסלעים מסביב. ככל שנכנסנו פנימה הקניון "סגר" עלינו והנוף הפך יותר ויותר דרמטי. הלכנו בין מצוקים מחוררים וכוכים מעוגלים, מעלינו קירות גבוהים עם שברים וסדקים אלכסוניים שכמו חותכים את המצוק. מהנקיקים למעלה הציצו בירוק צמחי סהרון משתלשל, צמח טרופי במוצאו שצומח במקומות בודדים בארץ ויודע גם לזחול בנקיקים שעל הקרקע, בגובה הרגליים.

הסלעים בראש המצוק נראו כמו מישהו "סרג" מהם מפת תחרה במסרגה אחת (סריגת קרושה). האם התצורות היפות והדמיוניות שלהם נוצרו כתוצאה משיטפונות או בתהליכי בליה של חום וקור? עד לא מזמן חוקרים רבים סברו שהתופעה הגיאולוגית המרתקת הזאת, הנקראת טאפוני, נגרמת דווקא על ידי אנדוליטים (חיידקים חודרניים היוצרים חללים בעומק הסלע או עוטפים אותו בקליפות פריכות). "בעקבות מחקרים שערכו חוקרים ישראלים, הסברה הרווחת כיום היא שהשחקן הראשי הגורם לתופעה הוא המלח", מסביר המדריך גלעד בן צבי. "המלח הנישא על ידי הבריזה הצפון-מערבית הנושבת מהים התיכון, מגיע גם לקירות הסלע בערוצי הנחלים בנגב.

בהזדמנויות הנדירות שבהן יורד גשם או באירוע של שטפון, במקומות שבהם המים פחות זורמים, כמו למשל בחריצי הסלע - המלחים המומסים שחדרו לחריצים, התגבשו והתרחבו במהלך השנים והם שגרמו לסלעים להיאכל ולהתפורר". לרוח ולגשם, שני הפסלים האולטימטיביים של הטבע, נוסף אם כך אמן שלישי, המלח.

מהמעוק אל הצוקים הוורודים

העלייה מתוך המעוק (נקיק עמוק וצר בתחתיתו של קניון גדול) נעשית בעזרת סדרה של סולמות חבלים עם שלבי נירוסטה ויתדות הקבועים בקירות הקירטון הבוהקים בלבן. הסולמות המתנועעים האלה גרמו לנו לא מעט צחוקים, אבל לא שכחנו לאחוז בהם חזק כדי לא ליפול לגבים היפים מתחתינו. מדרגות גבוהות של סלע יוצרות כאן מעין מפלים, והשכשוך במי הבריכות הצוננים אחרי שהתמלאו במי גשמים יכול לגרום לפרצי צחוק וצווחה גם לאנשים הרציניים ביותר.

נחל ברק נקרא כך בעקבות שמו הערבי אלאבריק, שפירושו קומקום, ויש הטוענים שזהו שיבוש של בארכ, בריכות בערבית. כך או כך, הברק הוא חלק ממניפת הנחלים המנקזים את מרכז הנגב ודרומו אל הערבה ומשם לים המלח. כשיוצאים מערוץ הנחל מגיעים לשביל ברמת ברק הצחיחה והמונוטונית. השביל מזכה את ההולכים בו בנקודות תצפית מרהיבות על מפלים ונקיקים ועל נחל פארן, בעוד יעלים בני קרניים משקיפים על הטיילים מלמעלה, כמו בסרט טבע.

עשינו את דרכנו בשמורת עשוש לכיוון דרום מערב, אל שכנו של הברק, הוא נחל ורדית. רוח נעימה וחזקה נשבה. היה קריר ואף זכינו לכמה טיפות גשם. כמו נחל ברק, גם נחל ורדית משופע בנקיקים. הקניון שבו הוא מתחתר מלא הוד וקירותיו הזקופים לשמיים מפוספסים כמו עוגת שכבות. הירידה התלולה אליו נעשית גם היא בעזרת סולמות, חבלים וטבעות ברזל. נראה שאורגניזמים זעירים הם שאשמים בצבעם הוורוד של צוקיו. סלעי הגיר שבו עשירים במאובנים של בעלי חיים צורניים קדומים ובסיליקטים (תרכובות שבמרכזן אטומי צורן) הדורים עטופים בגיר. המחילות שבסלעי הגיר נחפרו כפי הנראה על ידי סרטנים קדמוניים, ובסלעים עצמם מבצבצים בולבוסים.

פעם היה כאן ים

עם היציאה מהקניון, ליד סלע קירטון גבוה ועגלגל, רך ולבן ראינו כמה שיני כריש באורך של כארבעה סנטימטר. נראה שמדובר בכריש באורך של כשלושים מטר, שהחליף בחייו יותר מ-30 אלף שיניים. לפני עשרות ואף מאות מיליוני שנים - הרבה לפני שיצורים על שניים שמחליפים בחייהם בסך הכול שתי מערכות שינים החלו להתפתח על הכדור - הכריש הזה שחה כאן בשלווה בים, הוא ים תטיס הקדום.

בכל זאת, עם כל הצפיפות בארצנו, יש בה עדיין מרחבי מדבר שאפשר לא לפגוש בהם נפש חיה במשך יום שלם. הריקנות והשקט האלה כשלעצמם כבר יכולים לגרום שלווה והתרוממות הרוח.

* אפשרות פשוטה יותר לטייל באזור היא לעשות את הדרך בכיוון ההפוך - מנחל ורדית אל ראש נחל ברק, לעלות משם בשביל השחור להר כיפה ולזכות בתצפית יפהפייה על עמק הסחיפה של נחל עשוש ועל נופי הנגב במלוא ריקנותם ועוצמתם. יש האומרים שקניון וורדית חייב את שמו לציפור המדברית ורדית, על שום צבעו האדום-ורוד של הזכר. אחרים פשוט יגידו ששמו נגזר מצבעם הוורוד של סלעיו. כך או כך, הוא פשוט מרהיב.

דרגת קושי: קשה

אורך המסלול: כ-20 ק"מ

משך הליכה: כ-7 שעות

מפת סימון שבילים: הערבה התיכונה ומזרח הר הנגב ( מס' 17)

הדרכה: גלעד בן צבי

צילומים: שלמה לוטם וגליה גוטמן